ואלה תולדות בית הכנסת ניר עציון - דוד בן דוד
בשנתיים הראשונות תש"י - תשי"ב, כשעוד גרנו בעין הוד שימש בניין בית הספר של הכפר הערבי עי ח'וד בית תפילה (וכן חדר אוכל).
כשעלינו לפני פסח תשי"ב 1952 לכאן ל- PLATA (כך קראנו למקום שאנו יושבים עליו כעת), הקמנו, במקום שמרופד היום בגרנוליט ברחבת בית הכנסת צריף עץ ששימש בית תפילה. המצב הכלכלי היה על הפנים ולא ראינו באופק כל אפשרות שנזכה בתקופה הקרובה לבית כנסת ראוי לשמו.
יום אחד הפתיע אותנו מושקו (משה מושקוביץ - אבא של יורם מאור) ובישר לנו שהשיג מימון של יהודי עשיר נדבן מחו"ל שמוכן לבנות בניר עציון בית כנסת.
בתקופת המנדט תחנות הדלק בארץ השתייכו לחברה בריטית בשם SHELL וכשהאנגלים עזבו את הארץ מדינות הנפט הערביות אסרו על חברות נפט לסחור עם ישראל והחברה הבריטית עמדה לסגור את התחנות כאן. אז קם יהודי עשיר באנגליה בשם סר אייזיק (ר' יצחק) וולפסון וקנה את "של" והיסב את השם ל"פז" ולמדינה החדשה היה דלק. מספרים שלסר אייזיק היה בן יחיד שהתחתן עם נכריה ואביו הדיר אותו מנכסיו, לכן הקדיש סר אייזיק את כל רווחיו מן הנכסים בארץ למטרות צדקה, בין היתר בנה בתי כנסת ביישובי העולים החדשים. מושקו, שעבד באותו הזמן עם השר משה שפירא ועם היכל שלמה בירושלים מצא נתיב ללבו של מר וולפסון ושכנע אותו לבנות בתי כנסת גם לישובי שרידי גוש עציון, וכך בנה מר וולפסון בית כנסת במשואות יצחק ובניר עציון.
למר וולפסון היה האדריכל שלו, מר פרוכטר וכל בתי הכנסת של וולפסון תוכננו לפי מודל אחיד של האדריכל פרוכטר.
חנוך חמלניק-אחימן היה מראשוני המתיישבים בניר עציון. חנוך, למרות שלא היה אדריכל, היה מחונן בכשרונות תכנוניים, והוא, למעשה, תכנן את כל ניר עציון. חנוך עשה את הכל בגדול, בתי מגורים ובנייני ציבור וכן עשה גם בבית הכנסת. במקום לבנות בית כנסת לפי הסטנדרט האחיד של וולפסון הוא חרג מן המטרז' באורך ובגובה וכשלא הספיקו הכספים, בית הכנסת נשאר חורבה במשך כ- 7 שנים. וכבר התייאשנו שנזכה עוד אי פעם להתפלל בבית תפילה ראוי. וולפסון מאד כעס ועצר את ההקצבה. לבסוף לא נשארה למר וולפסון ברירה וכועס הלך ושחרר כספים והבנין הושלם.
חנוכת בית הכנסת היתה מפוארת, במסיבה השתתפו סר אייזיק ורעייתו ואורחים חשובים רבים, ולבסוף מר וולפסון היה מאד גאה בבית הכנסת שלנו והציג אותו כדוגמה לכל מכריו.
ומה יש לנו בבית הכנסת?
בכניסה, שערים מצופים נחושת מעשי ידיו של אמן נחושת מחופית. משני צדי השערים טבלות ובהם אותיות מטושטשות. כשמתעמקים אפשר לקרוא פסוק מפרק ק' שבתהילים. בטבלה הימנית: באו שעריו בתודה, ובטבלה השמאלית: חצרותיו בתהילה. השערים, כאמור מצופים נחושת, ועליהם חרותים מאמרי בריאת העולם. במשבצת העליונה בצד ימין המאמר הראשון: יהי אור! למטה ממנו: יהי רקיע! למטה ממנו: יקוו המים ותראה היבשה! ובמשבצת השמאלית למטה: יהי מאורות! (רואים שמש וירח וכוכבים). מעליו: ישרצו המים שרץ... ועוף יעופף... תנינים גדולים...! ובמשבצת העליונה לגמרי: תוצא הארץ נפש חיה... ונעשה אדם בצלמנו... רואים את אדם וחוה בשכיבה.
בפוליש נמצאת הספרייה התורנית ע"ש יצחק בן-סירא ז"ל, שכן יצחק יסד וטיפח משך כ-30 שנה ומעלה את הספרייה. בפוליש נמצאת כוננית לספרי ילדים שנקראת פנינת הילדים לזכרה של פנינה בר חן ז"ל
בשער הארון בצד שמאל של הפוליש – רואים יצירה אומנותית של קרמיקה ובה דבריו של יהודה בן תימא בפרקי אבות ה' כ"ד: הוי עז כנמר, קל כנשר, גבור כארי ורץ כצבי. המוטיב הזה היה גילוף עץ על ארון הקודש בבית הכנסת של הרמ"א (ר' משה איסרליש זצ"ל) בקרקוב. את הקישוט עשה ותרם שכננו איצ'ה ממבוש מעין הוד, מתנה ביום חנוכת בית הכנסת.
ומה רואים באולם?
כמובן היצירה הבולטת ביותר, הריהי הויטרז' בכותל הדרומי. יצירה של שכן אומן הזכוכית ד"ר יוסף שאלתיאל מעין הוד. את הזכוכית יבאו במיוחד מצרפת. המוטיב הוא: ממזרח שמש עד מבאו מהולל שם ה' (תהילים קי"ג) (הטקסט כתוב בצד ימין של הויטרז' למעלה). רואים את השמש עולה בצד מזרח למטה בפורמט קטן ואח"כ רואים אותה בשיא גדלה לא הרחק מן הזניט של רקע תכול שמים ולבסוף רואים אותה שוקעת בים כחול במערב. למעלה בולט ממשל השמש ולמטה, משני צידי הקשת חיות ועופות. כמו"כ רואים בחזית הבנין מעל ארון הקודש ויטרז' של עשרת הדברות.
ד"ר שאלתיאל עשה גם את הפסיפסים של החגים בכתלי המזרח והמערב. המוטיב של פורים – מרדכי על הסוס – גרם בשעתו להרבה עקימת אף - היתכן דמות אדם ובעל חי בבית תפילה?! האכזבה הגדולה ביותר היתה של שכנינו אבו אל' היג'א, ששאלו: היתכן מאמינים בני דת משה יכניסו צורה להיכל?!
גם אורה שאלתיאל, אשת האמן, בקשה לקחת חלק בבית התפילה ותרמה את השלטים סמלי שנים-עשר השבטים שעל הקיר בקדמת עזרת נשים.
משני צדי ארון הקודש רואים ארבעה אשנבים מוארים בנורות חשמל, סמל לנר התמיד שבמנורת המקדש. אגב, נר תמיד, מלאכת מחשבת, נוסף תלוי על מוט שנמשך מן הקיר עד לפני ארון הקודש, עשוי נחושת. הנר הזה מנציח את זכרו של חברנו יהודה וולף ז"ל, שנקטף בדמי ימיו. כעקרון אין המשק מנציח בבית הכנסת יחידים, לשם כך יש בפוליש לוח זכרון. המזכירות בכל זאת נענתה בשעתו לפניית משפחת וולף והתירה להציב את הנר לזכרו, אלא שאת לוח ההנצחה החבאנו בצד האפל של ארון הקודש.
אגב, אביו החב' בנימין וולף מונצח בבית הכנסת בכל קבלת שבת. את הלחן של "ושמרו בני ישראל" שאנו שרים בקבלות שבת הלחין בנימין ואנו שבצנו אותו בליתורגיה שלנו.
אסור לשכוח אמן נוסף. על במת הקריאה מאחור רואים יצירות אמנות נחושת של אריות, תרומת האמן חיים אודם. בשנות השבעים קלטנו עולה צעיר מברית המועצות, חיים אודם. אביו של חיים היה קומוניסט שרוף, מדען אטום. המשפחה גרה במושבת המדענים הסגורה בקזכסטאן מנותקים מן העולם מטעמי בטחון. בשנות השבעים – צעירי הגטו הביטחוני החלו למרוד ולבעוט בתרבות הקומוניסטית המתבדלת ואמצו את תרבות המערב. בין המורדים היה גם הצעיר חיים, שלא ידע אפילו שהוא יהודי. המרד הוביל אותו בסופו של דבר אל היהדות ולעליה ארצה להצטרף לניר עציון, לישוב דתי. היום חיים הוא כהניסט בעפרה. ואין להשתומם על כך, בישוב תפוח גר כהניסט דומה – הנין של ליאון טרוצקי.
חיים עיצב ל"ישיבת עטרת כהנים" את מנורת הזהב שעומדת הכן לקראת בניית בית המקדש השלישי , שיבנה במהרה בימינו. אמן!