איזהו חכם, גיבור, עשיר ומכובד? אבות ד, א, מאת הרב רונן
בֶּן זוֹמָא אוֹמֵר, אֵיזֶהוּ חָכָם, הַלּוֹמֵד מִכָּל אָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קיט), מִכָּל מְלַמְּדַי הִשְׂכַּלְתִּי כִּי עֵדְוֹתֶיךָ שִׂיחָה לִּי. אֵיזֶהוּ גִבּוֹר, הַכּוֹבֵשׁ אֶת יִצְרוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי טז), טוֹב אֶרֶךְ אַפַּיִם מִגִּבּוֹר וּמשֵׁל בְּרוּחוֹ מִלֹּכֵד עִיר. אֵיזֶהוּ עָשִׁיר הַשָּׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קכח), יְגִיעַ כַּפֶּיךָ כִּי תֹאכֵל אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ. אַשְׁרֶיךָ, בָּעוֹלָם הַזֶּה. וטוֹב לָךְ, לָעוֹלָם הַבָּא. אֵיזֶהוּ מְכֻבָּד, הַמְכַבֵּד אֶת הַבְּרִיּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א ב), כִּי מְכַבְּדַי אֲכַבֵּד וּבֹזַי יֵקָלוּ [-מדובר בקב"ה וכש"כ בבני אדם].
מי היה בן זומא?
שמעון בן זומא היה תנא בדור השלישי, בתחילת המאה ה-2 לספירה. כחברו ובן זוגו שמעון בן עזאי, לא זכה להאריך ימים ולהגיע לסמיכה, ונשאר כל ימיו תלמיד לחכמי יבנה, ולכן נקרא בן זומא על שם אביו ולא רבי שמעון בן זומא. נחשב לתלמיד חכם גדול, ולפיכך נאמר עליו: "הרואה בן זומא בחלום יצפה לחכמה". הוא היה אחד מן הארבעה שנכנסו לפרדס, ועליו נאמר "...בן זומא הציץ ונפגע". נחשב לבקי ומעמיק במדרש הכתובים, ונאמר עליו: "משמת בן זומא, בטלו הדרשנים".
יש אומרים שתוכנת זום נקראת על שמו... J
שאלה: מדוע המשנה דיברה דווקא על מידות אלה ולא על "איזהו צדיק, חסיד או עניו"? תשובות:
1. אלה ארבע המידות הראשיות שהכול שואפים להן. גם הנביא ירמיהו מציין חכם גיבור ועשיר, והתואר מכובד נובע משלושת אלה: "כֹּ֣ה׀ אָמַ֣ר יְקֹוָ֗ק אַל־יִתְהַלֵּ֤ל חָכָם֙ בְּחָכְמָת֔וֹ וְאַל־יִתְהַלֵּ֥ל הַגִּבּ֖וֹר בִּגְבֽוּרָת֑וֹ אַל־יִתְהַלֵּ֥ל עָשִׁ֖יר בְּעָשְׁרֽוֹ: כִּ֣י אִם־בְּזֹ֞את יִתְהַלֵּ֣ל הַמִּתְהַלֵּ֗ל הַשְׂכֵּל֘ וְיָדֹ֣עַ אוֹתִי֒ כִּ֚י אֲנִ֣י יְקֹוָ֔ק עֹ֥שֶׂה חֶ֛סֶד מִשְׁפָּ֥ט וּצְדָקָ֖ה בָּאָ֑רֶץ כִּֽי־בְאֵ֥לֶּה חָפַ֖צְתִּי נְאֻם־יְקֹוָֽק" (ירמיהו פרק ט, כב-כג).
2. בארבעה אלה האמת הפוכה מהמקובל. מקובל שחכם הוא המלמד אחרים, ובן זומא מסביר שחכם הוא הלומד מאחרים, מקובל שגיבור שולט באחרים, וכאן נאמר שגיבור הוא השולט בעצמו, מקובל שעשיר הוא מי שיש לו הרבה, ולדברי בן זומא זה המסתפק במועט, מקובל שמכובד הוא אדם שכולם מכבדים אותו, והמשנה אומרת שמכובד הוא מי שמכבד את כולם.
מדוע הלומד מכל אדם נחשב לחכם?
הלומד מכל אדם הוא מי שאוהב החכמה ומתאווה אליה, ולכן מוכן ללמוד מכל אחד וכך יצליח דרכו ותגדל השכלתו. בספר משלי נאמר: "בפי אוויל חוטר גאווה, ושפתי חכמים תשמורם" (יד, ג). מאמר זה קושר בין האוויל וחסר החכמה ובין מידת הגאווה. מתברר כי רק אדם עניו, שתחושת חשיבותו העצמית איננה מעבירה אותו על דעתו, יכול להכיר בכך שיש בו משהו חסר, ושדווקא אצל זולתו יוכל למצוא את מה שישלים את ידיעותיו. אך הגאוותן, המאמין כי רק לו ניתנו הידע והחכמה, יחשוב שאין לו מה ללמוד מאחרים.
הרמב"ם כתב שבדבריו הוא עושה שימוש רחב גם בדבריהם של פילוסופים שונים, שאינם מעם ישראל, שכן הוא נוקט בכלל: "שמע האמת ממי שאמרה". מבקש החכמה האמיתי לא בודק מי אמר, אלא מה הוא אמר, והוא מקבל את האמת בלי קשר לשאלה מי אמר אותה.
איזהו גיבור? ואיזהו גיבור שבגיבורים?
רבנו בחיי בספרו חובת הלבבות מספר על חסיד, שפגש חיילים צועדים במצעד ניצחון במלחמה, ומתפארים בגבורתם ובשללם. אמר להם: שבתם מן המלחמה הקטנה, היו מוכנים למלחמה הגדולה. אמרו לו: ומה היא המלחמה הגדולה? אמר להם: מלחמת היצר. איך תתגברו על מידת הגאווה? איזה בני אדם תהיו? איך תנהגו במנוצחים?
באבות דרבי נתן יש תוספת למשנתנו: "איזהו גיבור שבגיבורים? מי שעושה שונאו אוהבו".
איזהו עשיר?
קהלת (ד, ט) אמר: "אֹהֵב כֶּסֶף לֹא יִשְׂבַּע כֶּסֶף", וחז"ל הוסיפו: מי שיש לו מנה (מאה) רוצה מאתיים.
רמח"ל מסביר בתחילת ספרו מסילת ישרים (פרק א) שתכלית בריאת האדם איננה לחיי חומר טובים בעולם הזה, אלא לתענוג רוחני בעולם הבא.
סיפור על רשב"י (לרגל ל"ג בעומר) שממחיש עיקרון זה
מעשה בתלמיד אחד של ר"ש בן יוחאי שיצא חוצה לארץ וחזר עשיר, והיו התלמידים רואין אותו ומקנאין בו והיו מבקשים הן לצאת לחוצה לארץ. ידע ר"ש והוציאן לבקעה אחת שלפני מרון ונתפלל ואמר: בקעה בקעה מלאי דינרי זהב. התחילה מושכת דינרי זהב לפניהן, אמר להם אם זהב אתם מבקשים הרי זהב טלו לכם אלא היו יודעין כל מי שהוא נוטל עכשיו - חלקו של עוה"ב הוא נוטל, שאין מתן שכר התורה אלא לעוה"ב (שמות רבה נב).
איזהו מכובד? עצה לחיים: אם אינך מרוצה מהכבוד שאתה מקבל – בדוק את הכבוד שאתה נותן...