חברי קבוצת "אחדות" , ניצולי שואה שישבו בבארות יצחק שבנגב.
משרידי השואה התארגנו על אדמת גרמניה שתי קבוצות: "אחדות" ו "תקוה" במטרה לעלות וליצור גוף התיישבותי דתי. קבוצת "תקןה" התמקמה באשאו וקבוצת "אחדות" בפלדפינג. הקבוצה הראשונה הועלתה לאחר שנתיים בגרמניה על אניית המעפילים "אקסודוס", נדדה במשך חודשים על פני המים ולבסוף הוחזרה דרך צרפת לגרמניה. נאלצה להשאר חצי שנה נוספת עד שהצליחה להגיע ארצה בדרכים שונות.
מקבוצת "אחדות" חלקם קיבלו סרטיפיקטים, אחרים דרך מבצע עליה ד' הגיעו ארצה. לגיבוש החברתי של שתי הקבוצות תרמו חיילי הבריגדה היהודית ששמשו כשליחי התנועה בגרמניה.
תחנתם הראשונה של אנשי הקבוצה – שבינתיים התאחדו – היתה בראשון לציון. עם פרוץ קרבות מלחמת העצמאות קיבלה קבוצת "אחדות" הוראה לרדת לנגב במקום קבוצת בארות יצחק שספגה אבדות רבות. הם עברו אימונים צבאיים, הועסקו בשמירה והתפרנסו מעבודה שכירה. בנגב שהו כשנה וחצי.
מזכירות הקבוץ הדתי שחיפשה אחר השלמה מתאימה לשקם את שרידי כפר עציון הגיעו לקבוצת "אחדות". ב"אחדות" היו הדעות חלוקות. הם היו אנשים צעירים ושאפו ליצירת קיבוץ עצמאי. הם גם טענו שה"שידוך" המוצע ע"י מזכירות הקיבוץ הדתי לא יעלה יפה בגלל הבדלי המנטליות ופער הגילים. הדיונים ופעולות השיכנוע האינטנסיביים נמשכו זמן רב יחסית ולבסוף הוחלט על מיזוג "אחדות" עם שרידי כפר עציון. מקבוצת אחדות הגיעו לניר עציון, דבורה ויעקב (וילי) כהן, בת שבע וישעיהו (טיבי) שחר.